השער ה-56,
כמו השער ה-62,
הוא מטמורפי.
במקום להפוך את ההיגיון לשפה,
השער ה-56 הופך את המופשט לשפה.
זה שער הגירוי ואומר 'אני מאמין'.
זהו הביטוי של ערוץ הסקרנות,
העיצוב של מחפש, מחפש.
הבעת רעיון אינה עובדה.
אי אפשר לבסס את זה על ידי נוסחה.
הרעיון הוא אף פעם לא פתרון,
אלא תמיד מסע.
מודעות מנטלית קולקטיבית,
לעולם אינה עוסקת בעיקר בפעולה.
העיניים ומה שהן רואות,
והאופן שבו הדימויים מופעלים,
בתוך התודעה הם אשליה לנצח.
התודעה הקולקטיבית עוסקת,
בתרגום החוויה האנושית לשפה.
מדובר בקיבוע מקומנו היחסי בזמן,
ההיגיון המקרין אל העתיד,
והמופשט המשקף את העבר.
באופן לא מפתיע,
השער ה-56 בקשר הגנטי שלו,
הוא "סטופ קודון".
נקודת פיסוק בסוף משפט.
ברגע שרעיון מובע בעל פה,
זה סוף התהליך!

יציבות באמצעות תנועה.
הנצחת ההמשכיות באמצעות קישור של פעילות קצרת טווח.

​

שער 56.1: איכות.

​

התרוממות רוח:
התחושה המעשית,
שגם פעילויות קצרות טווח,
צריכות להיות בעלות ערך.
ביטוי של רעיונות מעשיים,
שיש להם ערך.

​

שפלות רוח:
דחף האגו ליצור רושם,
שינצל לרעה את האנרגיה,
בעיסוקים טריוויאליים.
הדחף לעורר שיבטא כל רעיון,
טריוויאלי ככל שיהיה.

 

שער 56.2: חיבור.

​

התרוממות רוח:
גאונות מבודדת,
שבסופו של דבר תמצא המשכיות,
באמצעות הכרה ותמיכה.
גאון לגירוי הבעה,
שייקח זמן להבשיל,
ויזדקק לאחרים שיזהו אותו.

​

שפלות רוח:
שטחיות שקורסת תחת הכרה,
ונאלצת בסופו של דבר,
להמשיך הלאה.
מתנה לתקשורת,
אבל לא מספיק עומק.

 

שער 56.3: ניכור.
עצמאות נחושה.

​

התרוממות רוח:
רצון ואגואיזם,
שפעמים רבות מוכיח,
שתלטנות ומבטיח את המשך הבידוד.
כאן, זה מקובל בהתחשב,
בחיוניות הפנימית של השמש.
הדחף לשלוט ולהיות מוקד הביטוי.
​
שפלות רוח:
האסתטיקה ההפוכה שפוגעת באחרים,
מבטיחה בידוד ומבטלת תמיכה.
הדחף לשלוט בביטוי על חשבון הגירוי.

 

שער 56.4: נחיצות.

​

התרוממות רוח:
שלמותה של האישיות השטחית,
שיכולה להסוות,
כאשר היא חיונית,
את רגשותיה האמיתיים,
כדי להבטיח הגנה.
המתנה לגירוי כתפקיד ולהגנה.

​

שפלות רוח:
התנהגות מהירה,
שמחירה הוא ערנות מלחיצה מתמדת,
וחרדה עצבנית מחשש,
לאבד את מה שהושג.
התפקיד כמציאות.
הפחד משתיקה ולהיחשף.

 

שער 56.5: משיכת תשומת לב.

​

התרוממות רוח:
חריגות,
חדשנות ולפעמים גאונות,
כערובה למשיכת תשומת לב,
ותמיכה בסופו של דבר.
גירוי חדשני ויוצא דופן ביותר.

​

שפלות רוח:
לעתים קרובות מדי,
הנטייה למשוך תשומת לב היא,
תבוסה עצמית בהשפעותיה.
כוחו של הגירוי לעורר ולהפריע.

 

שער 56.6: אזהרה.

​

התרוממות רוח:
הזהירות,
כאשר הושגה הצמדה,
לכבד את התחייבויותיה החדשות,
כדי להבטיח את אחיזתה.
כנות בביטוי.
לחיות לפי המילה של האדם.

​

שפלות רוח:
הנווד הלא מודע העמוק,
שבו הכמיהה החיצונית לקבלה,
תשחרר באופן לא מודע,
את האנרגיה המדויקת שיוצרת דחייה.
תפקיד קשה,
שבו העצמי אינו ידוע,
ואינו מוכר עם תוצאות צפויות.
נודד לאורך החיים,
מביטוי אחד למשנהו,
ולא מצליח למצוא את הגירוי,
שאפשר לחיות לפיו.